בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

עִם שָׁמֶשׁ

חיים נחמן ביאליק
שיר עידוד ונחמה שחיבר ביאליק בעיר קישינב בכ"ד ניסן תרס"ג (יוני 1903), בעודו משמש בראשה של משלחת תיעוד מאודסה ששמה לה למטרה לגבות את עדויות הניצולים בפוגרום שהתחולל בפסח אותה שנה. בהדפסתו הראשונה של השיר ציין ביאליק כי השיר נכתב לכבוד הקונגרס השישי כביטוי לרוח התקווה והאמונה לגאולת העם מפצעי הגלות וייסוריה.

עִם-שֶׁמֶשׁ הַשְׁכִּימוּ לֶהָרִים – וּמְצָאתֶם

הַזָּהָב הַטּוֹב וְהַכָּתֶם.

וִהְיִיתֶם רִאשׁוֹנִים לְאוֹר שֶׁמֶשׁ, וּשְׁאָבוֹ

אִישׁ אִישׁ מְלֹא נִשְׁמָתוֹ וּלְבָבוֹ.

וִיקַר בֹּקֶר-אֵל, בְּעוֹדוֹ חָדָשׁ וְרָטֹב,

יַעֲבָרְכֶם-נָא עָבֹר וְשָׁטֹף,

וְכָל-נוֹשָׁן וּבָלֶה בִלְבַבְכֶם – יִתְחַדָּשׁ!

וְכָל-פִּגּוּל וּפְסוּל בּוֹ – יִתְקַדָּשׁ!

וּצְפַנְתֶּם וּשְׁמַרְתֶּם זֶה אוֹצַר זְהַבְכֶם,

וְהָיָה לְכַלְכֵּל בּוֹ לְבַבְכֶם.

וְאִם כְּבֵדִים בְּחוֹבוֹת יְצָאתֶם, וַעֲנִיִּים –

וְשַׁבְתֶּם עֲשִׁירִים וּנְקִיִּים.

הוֹ, נְמַקֵּי הַחֹשֶׁךְ וּרְקֵבֵי הָאָמֶשׁ,

הִתְפַּלְּלוּ לַשֶּׁמֶשׁ, לַשָּׁמֶשׁ!



וּרְטֻבֵּי טַל-אוֹרוֹת, לַאֲחֵיכֶם תָּשׁוּבוּ,

וְרָטְבוּ מִכֶּם וְיָנוּבוּ;

וְאִישׁ אֶל-בֵּית אָבִיו וְאִישׁ אֶל-בֵּית אֶחָיו

תָּבִיאוּ נָא בְּשׂוֹרַת הַמֶּרְחָב.

וִיצָאתֶם וּזְרַעְתֶּם מִסָּבִיב אֶת-אוֹרְכֶם –

וְנָגַהּ עַל-רֹאשׁ כָּל-בְּנֵי דוֹרְכֶם;

וְיָרַד וּמָצָא בַּמַּרְתֵּף הָאָפֵל

אֲחִיכֶם הַדָּךְ וְהַשָּׁפֵל,

וְרָעַד עַל-לִבּוֹ הָאוֹר וְהִתְרַפֵּק,

וְחֶרֶשׁ עַל-לִבּוֹ יִתְדַּפֵּק:

"קוּם, אָחִי, הִתְפַּלֵּל – יֵשׁ מָקוֹם לִתְפִלָּה,

יֵשׁ מָקוֹם לְתִקְוָה – הוֹחִילָה!"

וְקָם וְהִתְנַעֵר אֲחִיכֶם בֶּן-אָמֶשׁ –

וְצָמֵא לַשֶּׁמֶשׁ, לַשָּׁמֶשׁ!



וְאִם-תֹּהוּ בִקַּשְׁתֶּם אוֹר-שֶׁמֶשׁ לָעָיִן –

צְאוּ וּבְרָאוּהוּ מֵאָיִן!

חִצְבוּהוּ מִסֶּלַע, מִצּוּרִים נַקְּרוּהוּ,

מִפִּנּוֹת לְבַבְכֶם מִשְׁכוּהוּ!

וְחַי אֵל הָאוֹר, כִּי-כַאֲשֶׁר יֵחָשֵׂף

כֵּן יִפְרֹץ וְלָעַד לֹא-יֵאָסֵף;

וְגַם-נִדָּחֵיכֶם יָקוּמוּ וָבָאוּ

וַאֲלֵיכֶם אֶת-נַפְשָׁם יִשָּׂאוּ,

וּבְחֵיקְכֶם יַנִּיחוּ אֵת כָּל-גַּעְגּוּעֵיהֶם

הַקְּדוֹשִׁים – וּמְסָרוּם לִבְנֵיהֶם,

וְדוֹרוֹת לַדּוֹרוֹת יַנְחִילוּ וִיצַוּוּ:

חֲיוּ, עִבְדוּ הַרְבֵּה וְקַוּוּ!

הוֹ, גְּמוּלֵי מֵחֹשֶׁךְ, עַתִּיקֵי מֵאָמֶשׁ –

תְּלוּ שֶׁמֶשׁ עַל-רֹאשְׁכֶם, תְּלוּ שָׁמֶשׁ!

 

איור ביאליק יושב לצד שולחנו בחדר העבודה מאת חיים גליקסברג

איור: חיים גליקסברג