בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים

חיים נחמן ביאליק
באוגוסט 1907 בעיצומו של הקונגרס הציוני השמיני בהאג שבהולנד פוגש ביאליק את הציירת אירה יאן. הפגישה הראשונה בין השניים התקיימה ארבע שנים קודם לכן עם הגיעו של המשורר לעיר קישינב במסגרת וועדה היסטורית שמטרתה תיעוד עדויותיהם ניצולי הפרעות. המפגש בין אירה יאן ילידת קישינב, בת למשפחה מתבוללת, נשואה ואם לילדה קטנה לבין המשורר הלאומי עוררו ביאן את זהותה היהודית והציונית והיא פרסמה תרגומים מאויירים לכמה מיצירותיו של המשורר ואף איירה את ספר שיריו השני שיצא ב1908. הקשר בין השניים העמיק וכלל חילופי מכתבים נרגשים ופגישות בעיר אודסה. השיר "הולכת את מעמי" שהתפרסם ב"שילוח" מתאר את פגישתם האחרונה בהאג טרם עלייתה של אירה יאן לארץ ישראל.

מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים, מִמְּקוֹמוֹת נָדַדְתִּי,

כְּצִפּוֹר מִיָּם אֶל־בֵּית אִמִּי חָרַדְתִּי.

וְשֵׁנִית לְפָנַי הַמְּקוֹמוֹת הַחֲבִיבִים,

הַקְּרוֹבִים אֶל־לִבִּי וּלְבָבִי מַעֲצִיבִים;

וְשֵׁנִית הַתְּמוּנוֹת הַנְּעִימוֹת לִקְרָאתִי,

שֶׁכֹּה כָלְתָה עֵינִי רַוֹּתָן דִּמְעָתִי,

שֶׁכֹּה צָמְאָה נַפְשִׁי לִבְכּוֹת עַל־צַוָּארָן,

לְחַבְּקָן וּלְנַשְּׁקָן וּלְחוֹנֵן עֲפָרָן.

מִכֹּל תַּנְחוּמוֹתָיו אֵל הוֹתִיר לִי שְׁתָּיִם:

זִכְרוֹנוֹת מַדְאִיבִים עִם דִּמְעוֹת עֵינָיִם.

וְגַם יְמֵי עָנְיִי וּנְדוּדֵי גָלוּתִי

לֹא מָחוּ מִלִּבִּי זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי,

הַחֲתוּמִים בְּנַפְשִׁי וּנְשׂוּאִים עִמָּדִי,

כַּחוֹתָם עַל־לִבִּי, כַּחוֹתָם עַל־יָדִי;

וְגַם דִּמְעוֹת עֵינַי בַּנֵּכָר הוֹרַדְתִּי -

אֶל־נֹאדֵךְ נָפָלוּ, עֲרִישַׂת מוֹלַדְתִּי!

וּבְאֶרֶץ מֶרְחַקִּים - גַּם־שָׁם לֹא מָצָאתִי

יַד חֶסֶד שֶׁתִּמַח מִפָּנַי דִּמְעָתִי.

וּמְלֵאָה כְּיוֹם הוֹצֵאתִיהָ, הֵבֵאתִי

אֶת־כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עִמָּדִי אֶל־בֵּיתִי.

וּכיוֹם עֲזַבְתִּיה, מְלֵאָה וּרְוָיָה,

מָצָאתִי גַם־כּוֹסֵךְ - הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה!

זֶה עָנְיֵךְ, זֶה לַחֲצֵךְ, זֹאת קַדְרוּת פָּנָיִךְ -

מַה־כָּבֵד הֶעָנָן הָרֹבֵץ עָלָיִךְ!

אַף־נֵטֶף מַר אֶחָד לֹא נִגְרַע מִכּוֹסֵךְ -

אֵל אָסַף אֶת־שְׁלוֹמֵךְ, אֵל שָׁכַח חַנּוֹתֵךְ.

מִי יֵדַע הַדְּמָעוֹת שֶׁעוֹד תִּשָּׁפַכְנָה,

הַסּוּפוֹת שֶׁעוֹד עַל־רֹאשֵׁנוּ תָּגַחְנָה -

עַד־פְּרֹץ רוּחַ טוֹבָה, חֲזָקָה, נֶאְדָּרָה,

שֶׁתּוּכַל לִתְקֹעַ הָעָב הַמִּדְבָּרָה;

שֶׁתִּמַח הֶעָנָן הַסוֹכֵךְ שָׁמֵינוּ

מֵעֲלוֹת צַעֲקָתֵנוּ, מֵעֲבֹר תְּפִלָּתֵנוּ…

איור: חיים גליקסברג