בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

עַל שִלֵּשִים

חיים נחמן ביאליק
שיר שהוזמן לבקשתה של עיריית תל אביב לרגל חגיגות חצי היובל של העיר. ראה אור באייר תרצ"ד (מאי 1934) חודשיים בלבד לפני פטירתו הפתאומית של ביאליק. זהו למעשה שירו היחיד של המשורר הלאומי שהוקדש לעיר תל אביב בה התגורר כתשע שנים לצד אשתו מאניה והוריה. זהו שיר הלל לצמיחתה המטאורית של העיר בבניין ובתשתיות אך בעיקר מצביע בגאווה ובתקוה על צמיחתם של דורות בעיר – אבות, בנים, נכדים ונינים, "אחד יהי לאלף, האלף – לרבבות".

עַל-יַד סָבוֹ הַנֶּכֶד,

הַבֵּן לְיַד אָבִיו -

יַחְדָּו אָרְגוּ מַסֶּכֶת

פְּלָאַיִךְ, תֵּל-אָבִיב.

אַךְ יֵדַע סָב וָנֶכֶד

וּלְאָב וּלְבֵן יֻגָּד:

לֹא תַמָּה עוֹד הַמְּלֶאכֶת;

עוֹד לֹא רָפְתָה הַיָד.

בִּצְעֹק הָעָם לַיֶּשַׁע,

וּבְבֹא הַקּוֹל: “מַלֵּט!”

שִפְלוּת יָדַיִם פֶּשַׁע

וַעֲצַלְתַּיִם חֵטְא.

וְזֹאת לַדּוֹר אַחֲרֵינוּ:

בִּשְקֹד וּבַעֲמֹל

תְּבֹרַךְ מָחֳרָתֵנוּ

פִּי שֶׁבַע מִן הַתְּמוֹל.

כִּי בִרְכַּת אֵל יֵשׁ חֵלֶף

עֲמַל בָּנִים וְאָבוֹת:

אֶחָד יְהִי לְאֶלֶף

הָאֶלֶף– לִרְבָבוֹת.

חֲזַק וֶאֱמָץ! קָדִימָה

בְּלִי חַת לִקְרַאת הָאוֹר!

עַד תֵּל אָבִיב נָשִׂימָה

לִמְשׂוֹשׂ כָּל-דּוֹר וָדוֹר.

 

איור ביאליק יושב לצד שולחנו בחדר העבודה מאת חיים גליקסברג

איור: חיים גליקסברג