בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

קומי צאי

חיים נחמן ביאליק
זהו אחד משירי האביב הידועים של ביאליק, שנכתב ב1905 לערך. יוסף קלוזנר עורך השילוח פרסם אותו בינואר של אותה שנה למרות שהתיאורים העליזים והרומנטיים המשופעים בו לא הלמו את רוחו הקפדנית והמאופקת של הירחון היוקרתי.

קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

קוּמִי צְאִי, קוּמִי צְאִי –

בְּשׂוֹרַת אָבִיב לָךְ הֵבֵאתִי:

מֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר גַּנִּי

נִרְאָה צִיץ, נִרְאָה צִיץ,

נִשְׁמַע קוֹל הַדְּרוֹר עַל-בֵּיתִי.



מִן הַבֹּקֶר שׁוֹמְרִים סִפֵּךְ

זָהֳרֵי גִיל, זָהֳרֵי גִיל,

נוֹשְׁקִים מְזוּזוֹת פְּתָחָיִךְ;

צְאִי אֲלֵיהֶם, תַּמָּה, בָּרָה,

וּשְׁטָפוּךְ וְחִדְּשׁוּךְ,

וְהִקְרִינוּ אֶת-עֵינָיִךְ.



עָבַר חֶסֶד-אֵל בָּאָרֶץ

עַל כְּנַף-אוֹר, עַל כְּנַף-אוֹר –

וּבַפְּלָגִים נָפְלָה רִנָּה:

לִבְלְבוּ בַגָּן הָעֵצִים,

אָבִיב בָּא! אָבִיב בָּא!

הַדֻּבְדִּבְנִיָּה הִלְבִּינָה.



גַּם-בַּלֵּב שָׁב וַיְחִי

פֶּרַח דּוֹדַי, נָתַן רֵיחוֹ –

צְאִי בָרְכִיהוּ בַּאֲבִיבֵךְ;

אַף אֲנִי, אַף אֲנִי

אֶת-אֲבִיבִי בָּךְ אַשְׁכִּינָה

וַאֲבָרְכֵךְ וַאֲנִיבֵךְ.



עוֹטָה אוֹר, שִׂמְלַת צְחוֹר,

וּבְצַמָּתֵךְ קִשּׁוּר תְּכֵלֶת,

צְאִי אֵלַי כְּחֶזְיוֹן רוּחַ!

וְנָהַרְתְּ, וְשָׂחַקְתְּ,

וִיהִי שְׂחוֹקֵךְ מָלֵא חֵן,

וִיהִי רֵיחֵךְ כַּתַּפּוּחַ.



יַחְדָּו נַפְלִיג אֶל הַשָּׂדֶה

וְאֶל הָהָר וְאֶל הַגָּיְא,

וַאֲלַקְּטָה שָׁם זִכְרִיּוֹת;

אָסֹף אֶאֱסֹף פְּנִינֵי-טָל,

פְּנִינֵי-טָל –

אֶל צַוָּארֵךְ מַרְגָּלִיּוֹת.



אָסֹף אֶאֱסֹף קַרְנֵי אוֹר,

קַרְנֵי אוֹר,

וַאֲלַקְּטָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים;

אֶעֱנֹד מִצְחֵךְ צִיצֵי זִיו,

צְפִירוֹת זָהָב, זֵרֵי פָז,

וְאֶקְשֹׁר לְרֹאשֵׁךְ כְּתָרִים קְטַנִּים.



יַחְדָּו נֵרֵד אֶל הַמַּעְיָן,

וְכָמוֹךְ, מָלֵא רֹךְ,

עַלִּיז, בָּהִיר וְאַוְרִירִי,

תַּחַת שְׁמֵי אֲדֹנָי

עִם הַגָּל וְעִם הַדְּרוֹר

יַזְהִיר אַף יְצַלְצֵל שִׁירִי.

 

איור ביאליק יושב לצד שולחנו בחדר העבודה מאת חיים גליקסברג

איור: חיים גליקסברג