בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

הַנְשִׁיקַת פִּי אִמִּי, אִם-צִפְצוּף הַדְּרוֹר

תְּנוּמָתִי וַחֲלוֹמִי הַמָּתוֹק הַפְסִיקוּ? –

אֲנִי הֱקִיצוֹתִי וַאֲגֻדּוֹת שֶׁל-אוֹר

הִצְלִיפוּ עַל-פָּנַי וּבְעֵינַי הִבְהִיקוּ.

מֵעַפְעַפַּי לֹא-נִמְחוּ עוֹד קוּרֵי הַחֲלוֹם,

עוֹד כְּרוּבָיו מְתַפְּשִׂים בְּכַרְכֹּב הַקִּיר –

וּכְבָר יִצְהַל בֹּקֶר, יִשְׁתַּקְשַׁק הַיּוֹם

בְּדַהֲרוֹת עֲגָלָה עַל-מַרְצֶפֶת הָעִיר.

עַל-מַשְׁקוֹף אֶשְׁנַבִּי הִתְנַעֵר הַקֵּן,

וִירֹעַע וִיצֻפְצַף “צְוִיץ, צְוִיץ” עַד-בְּלִי דָי,

ובְזֹהַר אֶשְׁנַבִּי בְּפַחֲזוּת חֵן-חֵן

צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר מְשַׂקְּרִים אֵלָי.

הֵם מְפַזְּזִים וְנוֹצְצִים בִּמְשׁוּבָה צֹהֶלֶת,

מִתְדַּפְּקִים כְּיוֹנִים עַל זְכוּכִית אֶשְׁנַבִּי,

מַחֲלִיקִים, מִתְחַמְּקִים בְּאוֹרָה נֹזֶלֶת

הַשֹּׁפַעַת, שֹּׁפַעַת עַל-גַּבִּי.

הֵם קֹרְצִים וְרֹמְזִים וּפְנֵיהֶם יִקְרָנוּ:

"אֵלֵינוּ צֵא, פֹּחַז! זְרַח, הַזְהֵר עִמָּנוּ!

עַלִּיזֵי גִיל יַלְדוּת נָפוּצָה, נְצַחֵקָה,

וּבַאֲשֶׁר נִמְצָאָה אוֹר נַזֶּה, נִזְרֹקָה:

בִּשְׂעַר רֹאשׁ שִׁבֳּלִים, בִּקְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים,

עַל-חֶלְקַת הַמַּיִם, בֵּין רַצֵּי הַגַּלִּים,

בִּשְׂחוֹק יֶלֶד יָשֵׁן, בְּלֵב אֵם רַחֲמָנִיָּה,

בִּרְסִיסֵי טַל-בֹּקֶר, בִּלְחִי יְפֵה-פִיָּה,

בְּדִמְעַת יְלָדִים, בִּכְנַף הַצִּפֹּרֶת,

בִּמְכִתּוֹת כּוֹס זְכוּכִית, בְּבוּעָה שֶׁל-בֹּרִית,

בְּכַפְתּוֹר נְחֹשֶׁת, בַּחֲרוּזֵי הַשִּׁירָה –

אֵלֵינוּ צֵא, פֹּחַז! נִזְרָחָה, נַזְהִירָה!"

הֵם קֹרְצִים וְרֹמְזִים, עֵינֵיהֶם מַזְהִירוֹת

וּפְנֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת מְאִירוֹת מְאִירוֹת,

גַּפֵּיהֶם הַזַּכּוֹת וּבְהִירוֹת מַשִּׁיקִים,

אוֹרִים חַמִּים וּגְדוֹלִים עַל-פָּנַי מַבְהִיקִים.

מַה-נָּמוֹג הַלֵּב! עֵינַי אֶפְקַח, אֶסְגֹּרָה –

אֱלֹהִים, שְׁטָפַתְנִי הָאוֹרָה!

הוֹ, אֵלַי בֹּאוּ, זַכִּים! צַפְרִירֵי הַתֹּם!

אֶל-מִתַּחַת לִסְדִינִי הַצָּחֹר, הַצָּח!

שָׁם נִתְפַּלַּשׁ, נִתַּפַּל עַד-יִכּוֹן הַיּוֹם,

וּפִזַּזְתֶּם עַל-עוֹרִי וּבְשָׂרִי הָרָךְ.

הוֹ, אֵלַי! עַל-תַּלְתַּלַּי, עַפְעַפַּי, שִׂפְתוֹתָי,

אֱלֵי גוּמוֹת לְחָיַי, מַעֲמַקֵּי בָבוֹתָי;

הֲזִכּוּנִי, שִׁטְפוּנִי, אֶל-לִבִּי חֲדֹרוּ,

בֹּאוּ רְדוּ אֶל-נִשְׁמָתִי, הֱיוּ שָׁם וָאוֹרוּ! –

חֶמְדָּה מְתוּקָה וְנוּמָה נֹפֶלֶת עָלָי,

וְכָל-עֹרֵק וָגִיד צִנּוֹר תַּעֲנוּג שֹׁפֵעַ,

וְהַלֵּב שֹׁטֵף עֹבֵר עַל-גְּדוֹתָיו בְּלִי-דָי,

וּמִתְפָּרֵץ כְּמַעְיָן שֶׁל-נֹגַהּ נֹבֵעַ – – –

הוֹ, מַה-מָּתוֹק! עַפְעַפַּי אֶפְקָחָה, אֶסְגֹּרָה –

אֱלֹהִים, שְׁטָפַתְנִי הָאוֹרָה!