מָה רַב, אוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה,

שֶׁהַכֹּל נֹתֶנֶת הִיא לָנוּ,

אַךְ־אַחַת לֹא־תִתֵּן – מְנוּחָה!

שֶׁמְּאוּמָה לֹא תִמְנַע מִמֶּנּוּ,

הַכֹּל בִּשְׁבִילֵנוּ מְכִינָה –

וְתַעֲבִיד אוֹתָנוּ כַּחֲמוֹרִים,

תַּעֲבִיד בְּלִי־רַחֲמִים וַחֲנִינָה;

מִבְּלִי אֲשֶׁר־תּוֹתִיר לַנֶּפֶשׁ

אַף רֶגַע שֶׁל־תַּעֲנוּג לִפְלֵיטָה,

לַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מִיגִיעֵנוּ

בִּדְמָמָה בְּפִנָּה שֹׁקֵטָה;

שְׁבֹת רֶגַע, שׂוּם עַיִן, וּלְבַרֵךְ

עַל־אַחֲרִית יְגִיעַ כַּפָּיִם,

שֶׁזֶּה שְׂכַר כָּל־נֶפֶשׁ עֲמֵלָה,

שִׁלוּמַת כָּל־עִצְּבוֹן יָדָיִם.

אַף מָקוֹם נֶאֱמָן אֵין לָנוּ

שֶׁנִּקְשֹׁר בּוֹ קָשֹׁר נַפְשֵׁנוּ,

שֶׁיוּכַל הִתְעָרוֹת כְּאֶזְרָח

בּוֹ אֶחָד מֵרִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ;

שֶׁנּוּכַל לִתְקֹעַ בּוֹ יָתֵד

חֲזָקָה, נֶאֱמָנָה וּבְטוּחָה,

וְלֵאמֹר: אַךְ־זֹאת הַמַּרְגֵּעָה,

בִּקַּשְׁנוּ – מָצָאנוּ מְנוּחָה!

גַּם־פָּנִים לְךָ לֹא יָאִירוּ,

גַּם־שָׁלוֹם לְךָ לֹא יֹאמֵרוּ,

גַּם־אַבְנֵי הָרְחוֹב, גַּם־שָׁמַיִם

עַל־רֹאשְׁךָ לְךָ יִתְנַכֵּרוּ.

וּכְנֵטֶף בַּיָּם כֵּן נֹאבֵדָה

עֲרִירִים בֵּין אַלְפֵי רְבָבָה –

מָה רַב, הוֹי, מָה רַב הַשִּׁמָּמוֹן

בָּאָרֶץ הָרֵיקָה, הָרְחָבָה!

תרנ"ו