בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.

הָיָה עֶרֶב הַקָּיִץ. כָּל-הַבָּתִּים נִתְרוֹקְנוּ

וְנִתְמַלְאוּ הַגַּנִּים;

יָצָא אָדָם, כְּדַרְכּוֹ, בְּמַאֲוַיָּיו הַגְּדוֹלִים

לַחֲטָאָיו הַקְּטַנִּים.

קָצְרָה רוּחַ הָאָדָם, כָּלוּ עֵינֵי מְיַחֵל –

וּתְפִלָּתוֹ הָאַחַת:

"הַכּוֹכָבִים הַצְּנוּעִים, מַהֲרוּ צֵאתְכֶם מִלְמַעְלָה,

וְהַקְּדֵשׁוֹת מִתָּחַת!"

וּבַגָּן זֶה הֵחֵלָּה נְגִינָה קַלָּה, הוֹלֵלָה –

וְהַגָּן כֻּלּוֹ נִנְעָר,

וּמִבֵּין הָאִילָנוֹת הִנֵּה הִשְׁחִיר זְנַב צָעִיף

וְהִלְבִּינָה כְּנַף סִנָּר.

וּכְסַרְסוּרֵי עֲבֵרָה קוֹרְצִים, רוֹמְזִים כּוֹכָבִים,

וְעֵינֵיהֶם פָּז תֹּבְעוֹת;

צָרַר רוּחַ הַזְּנוּנִים גַּם אֶת-עִשְּׂבוֹת הַשָּׂדֶה

וְאֶת-אַבְנֵי הָרְחֹבוֹת.

וּמֵאֶמְצַע הַנָּהָר וּמִמְּרוֹמֵי הַגְּזוֹזְרוֹת

וּמֵאַחֲרֵי הַגְּדֵרוֹת

בָּא הַצְּחוֹק – וּבְחַלּוֹנוֹת מוּרָדִים וִילוֹנוֹת

וְכָבִים הַנֵּרוֹת.

הַס, הַשְּׁאֵר נָתַן רֵיחוֹ, זוֹלֵל סוֹבֵא הָעוֹלָם,

יֵין עֲגָבִים עֲבָרוֹ,

וְהוּא יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ וּמִתְגּוֹלֵל בְּקִיאוֹ

וּמִתְבּוֹסֵס בִּבְשָׂרוֹ.

וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.