עבודה ומלאכה

דימוי: אריק בוקובזה

התערוכה עבודה ומלאכה מזמנת התבוננות בשניים מהמוכרים ביותר משירי ביאליק: אל הציפור,

ושיר העבודה והמלאכה., מסע לאסתטיקה הייחודית של בית ביאליק. התערוכה צמחה מתוך יצירתו

של בוקובזה לאורך השנים, ומציגה יצירות חדשות לצד ותיקות יותר.

את שיריו של ביאליק קורא בוקובזה כפשט ודרש בזיקה לעיסוקו המתמשך בשאלות של זהות. אל הציפור שפורסם ב 1891, היה שירו הראשון של ביאליק שראה אור בדפוס.                              

השיר מתאר כמיהה מרחוק אל  נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ, הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים, ומדבר על נדודי ציפור כמטאפורה להגירה.  במיצבו "ספסל שירה" מפרק בוקובזה את השיר לדימויים על כריות - חפץ המגלם בתוכו את תחושות הביתיות המושרשת שחסרה כל כך לדובר בשיר. אלו מוצבות בחדר האוכל שכולו אומר יציבות. בוקובזה, כדרכו, בוחן בדימויים תמימים כביכול את מה שאירע לחלום, יוצר דה- קונסטרוקציה המטעינה אותם במבט ביקורתי.

ששה דימויים על כריות מרכיבים את המשפט  שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת, מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי. "שלום" הוא סמל שלום שעוצב עבור התנועה לפירוק נשק גרעיני בשנות ה 50 והפך סמל השלום של תנועות שלום ברחבי העולם. "הרב" מתואר כרב- הרהור על השאלות הבלתי פתורות של משקל הדת בציבוריות הישראלית בהווה. "ארצות החום" הן הדימוי האוריינטליסטי האופייני ביותר - גמלים בנוף.

אנימציית הווידאו "לעבודה ולמלאכה" (2017), המוקרנת בקומה השנייה, היא ניתוח מושחז לשיר שכתב ביאליק ב 1932,  בעת שהתחולל המאבק לכיבוש העבודה בישוב היהודי. המאבק היה מונע אידיאולוגית וכלכלית. עפ"י א.ד גורדון שכונה מייסד דת העבודה, העבודה - במיוחד החקלאית - היא המענה למחלות הגולה של היהודים כיחידים וכעם. תפיסה זו התפתחה על רקע המצב בו גידול הישוב היהודי הביא להגירה של עובדים לא יהודים לארץ ישראל. כמו כל מסע הסברה לאומי הוא מעיד בעיקר על מה שהיה רצוי ובוודאי לא על מה שרווח למעשה. כותרת ספרה של אניטה שפירא העוסק בתקופה הוא 'המאבק הנכזב- עבודה עברית 1929-1939' (אוניברסיטת תל אביב 1977). על רקע קולה של ברכה צפירה (השרה עיבוד של נחום נרדי ללחן בוכרי), נראים באנימציה דורות העובדים בחקלאות: אידאל היהודי החדש, החלוץ, הוא צללית בלבד (ציטוט של עבודות הצלליות של האמן הבצלאלי מאיר גור אריה).  עיקר כוח העבודה הם מי שלא זכו בהילת החלוצים: פועלים יהודים ממוצא תימני שהובאו לארץ לא פעם בכוונת מכוון להחליף את הפועלים הערביים, פועלים פלסטינים, ולבסוף כיום- פועלים סינים.

שני מחזיקי ספרים עשויים מעץ זית המעוצבים כעץ דקל לצד מבנה בסגנון הבינלאומי ועץ זית לצד מבנה מזרחי גנרי (קבר שיח?) חובקים ששה ספרים העטופים בנייר המודפס בדגמים של המינים בהם התברכה הארץ. מחזיקי הספרים נעשו במסגרת התערוכה בצלאל גרסה ב' אותה הציג בוקובזה ב 2006  בבית האמנים בירושלים. דגמי המינים נעשו לתערוכה UNITED COLORS OF JUDAICA - אליהו אריק בוקובזה - מבט על זהות יהודית מפוצלת.(בית התפוצות,תל –אביב  2015 , אוצרת  דר ' סמדר שפי).

ששת הספרים העומדים בין המנעד התרבותי המסומן של מזרח ומערב הם הוצאות עכשוויות של שירי ביאליק והמבקרים מוזמנים לקרוא בהם.

בוקובזה עוסק באסתטיקה הבצלאלית. הניסיון להמציא מסורת מקומית שהיה רווי באוריינטליזם אירופאי וסימבוליקה יהודית, ולצידה פריחה של זרמים מודרניים, נתפסו כהבאת הפיתוח למזרח. שני זרמים אלו מקבלים ביטוי בבית ביאליק, שתוכנן ב 1924 על ידי האדריכל יוסף מינור .

שטיח הלינולאום המוצג בקומה השנייה של ביאליק נעשה גם הוא לתערוכה ב 2015 (כחלק מהמיצב "פמיליה"). שפתו היא אותה  אסתטיקה  בצלאלית  בהשפעות אר - נובו, אר- דקו ואוריינטליזם, מה שמכונה היום ישראליאנה.  בשטיח סמלי יהדות הבולטים: מגן דוד, מנורה, אריות וכתר תורה ולצידם גמלים ודוגמאות פרחים מסוגננות, מוטיבים ששבים ומופיעים ב"ספסל שירה" -מיצב הכריות שבוקובזה יצר במסגרת המחווה לביאליק.

הפניית המבט למקום בו ביאליק ביקש לעצב מציאות ולא לתאר את הקיים, התבוננות מחודשת בטקסטים המוכרים ביותר של ביאליק, מאירה מפגש בין אידיאולוגיה לאסתטיקה, בין מודרניזם להמצאת המקומיות.