צילום: תום פורת
"מִגּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶל אוֹרוֹ עָרַגְתִּי" כותב ביאליק ב"זהר", אחד משירי הטבע היפים בעברית. "אור" ו"ערגה", מונחים חמקמקים ובהירים גם יחד. כשם שהם בלתי מפוענחים, כך הם פתוחים. תערוכה חדשה שתוצג בבית ביאליק יוצאת משורת השיר הזו של ביאליק ומבקשת להגיב אליה בדרכים שונות. הצבת עבודות האמנות בתוך הבית ההיסטורי, מהיפים בבתי העיר, יוצרת אלטרנטיבה לציר הזמן הכרונולוגי הלינארי בו אמנות עכשווית מוצגת בדרך כלל. בתוך חלל בית ביאליק האמנות מתייחסת לעבר והווה, מטשטשת גבולות והופכת מפגשים בלתי אפשריים למציאות.
סיגלית לנדאו ושיר סניור הציבו בחדר האוכל שורשי פרדס שנעקר. הגופים הגדולים הללו, שנדמה תנועתם קפאה הם כאין היבריד בין חי וצומח ודומם. נוכחותם כמעט מתריסה, כואבת כאילו החומר, העץ, שרוסן בתצורת הרהיטים הכבדים, הכהים של חדר האוכל התפרץ ומספר את סיפורו. הטבע תובע בעלות. שורשי עץ על שולחן עץ משתקפים במראה, מצמצמים את הפער העצום בין הטבעי למעובד לקו המפגש, המגע שביניהם.
פסלי דיוקן של עופר ללוש הם חלק מהחקירה המתמשכת והאינטנסיבית שלו ב"אני". פני השטח של הדיוקן, של הפנים, גבשושיים, לוכדים אור וצל מתחלפים שמחיים אותם והופכים את האלם שלהם למהות, לצליל.
"זהר" מיצב של מעיין אליקים ממוקם על גג הבית, במעין קפלה קטנטנה, כחדר התבודדות המצוי תחת הכיפה. בחלונות ציורים העשויים הטכניקה הידועה כ marbling , דגם צבעוני שמשמש בכריכות ודפי פתיחה של ספרים. העבודה תראה למרחוק ואף שהאסוציאציה היא לחלונות וויטרז, הרי המיצב פועל על עקרון הפוך : לא אור חיצוני מאיר את החלונות כלפי פנים אלא תאוה פנימית חזקה מאירה מתוך המבנה החוצה. "זהר" על התאורה הפנימית החזקה הופכת את המגדל והכיפה למגדלור ממשי ומטפורי.
חנאן אבו חוסיין יצרה את מיצב הרצפה "רְקוּמָה בִנְגֹהוֹת" משיבולים וצבע זהב. כמו עבודתו של מעיין אליקים גם עבודה זו לוקחת את שמה מהשיר "זהר". הצופים יוזמנו להיכנס ולהלך לשדה שאינו שדה אך עורג למהות שדה רחב שאבדה בין כתלי חדר קטן. ההליכה בו יוצרת מעגל זמן פנימי, שאינו זמן טבע אלא זמן חלום.
נעילת תערוכה: אוקטובר 2024
לפרטים נוספים:
מירה אן בינרט // [email protected] // 052-7030504
עדה לחובר // [email protected] // 058-7979399
