צילום: מיקי קרצמן
משתתפים: רוני חג'ג', יאן טיכי, טלי נבון, אבי סבח, חיימי פניכל, מיקי קרצמן.
גדרות, חומות וקירות הפרדה חוזרים שוב ושוב בנוף ובשיח הישראלי. התפתחה סביבםשפה שלמה של מושגים המתחדשים חדשות לבקרים: כתר, גדראינדוקטיבית וסגר נושם הם רק אחדים מהם.כל אלה הם שמות למה שנועד לצמצם חיכוך, למנוע התלקחות ותבערת אלימות.
הסיפור "מאחורי הגדר" פורסם על ידי ח"נ ביאליק ב 1909,זמן קצר לפני ביקורו הראשון בארץ ישראל. הקריאה בו מרתקת ושוטפת גם היום. הסיפור מתרחש בפרבר כפרי ש"נהפך עתה כולו לישוב גדול של יהודים יושבים צפופים וסוחרים בקנים ובקנקנים של החורשות הקצוצות ובפירות וירקות תלושים.הכ לנתיהד שם: הבתים, החצרות, הגדרות העקומות של החצרות" ….
זהו סיפור כישלונן של גדרות פיזיות וניצחונן של הגדרות הגבוהות יותר: גדרות הדת, התרבות,האתניות.גיבורו נֹח מנהל רומן אסור עם מארינקא נערה החיה אצל שקוּריפינשטשיכא, גויות שביתן גובל בבית הוריו:"מחיצות חצרה במצור של בִּניָנים מכל צד, הקיפו עליהן רפתים, אשפתות, תִלי זבלים, נדבכי אבנים; לסוף התחילו מזחילין לתוך חצרה את המים הרעים, סִקלו מרשותם לרשותה, פרצו גדרותיה לקיסמין ולהסקה, "מעשים אשר לא יֵעָשו" עשו עמה".
נח ומארינקא, מתגברים על הגדר, נפגשים, מממשים את אהבתם, אך בסופו של הסיפור הגדרות הרעיוניותבעינן עומדות. "אין אתם יודעים את נפש האדם מפרבר העצים. בשבת חנוכה נשא נֹח בתולה כשרה בת מוכסן אחד, על-ידי שדכן וּבחוּפה וקידושין, כדת משה וישׂראל. לחג השבועות בא עם אשתו החדשה לבית הוריו בפרבר העצים והשמחה הייתה מרובה. וּלאחר סעודת החלב, כשנתיחדו בני הזוג הצעירים על קורה מוטלת מאחורי הבית – עמדה באותה שעה מארינקא והתינוק בזרועה מאחורי הגדר והציצה דרך סדק".
גדרות והפרדות, מופיעות בעבודות של רוני (ליז) חג'ג', יאן טיכי, טלי נבון, אבי סבח, חיימי פניכל ומיקי קרצמן ומאתגרות את המתבוננים. בתערוכה מוצגות עבודות שנעשו בשנים האחרונות כמו "הלוך וחזור" (2012) - ציורושל אבי סבח המזכיר סימוני דרך בכבישים, עבודת וידיאו "רחלי" של טלי נבון, ולצדן עבודות חדשות שטרם הוצגו. לקראת התערוכה קראו האמנים את סיפורו של ביאליק ששימש קטליזטור ליצירה וחידוד התייחסות לרגישויות מסוימות.התערוכה היא מפגש בין עבודות האמנים, הבית ו"מאחורי הגדר"של ביאליק, מעגל התבוננות שנוצר בין כתלי הבית שבסיסו הרעיוני הסרת גדרות תרבותיות הן בתוך הציבור היהודי והן בין עמים.
האמנות של רוני (ליז) חג'ג' מקולפת ללא עור וללא הגנות. במרפסת בית ביאליק הפונה לגן היא מציגה עבודה מרשתות לולים. הרשתות - חומר גס - מקפלות בתוכן פוטנציאל אכזריות, ולא פחותמכך מתכתבות עם אמנות מינימליסטית, בעיקר אמריקאית (דונאל דג'אד או סול לויט) של המחצית השנייה של המאה הקודמת.
"כיפות - Domes" , מיצב וידאו, של יאן טיכי הוא חלל בו משעולי גדרות ומבני כיפות מובלטים על ידי תאורה ונוצרת תחושה שדבר מה אורב בחושך. האסוציאציה לכורים גרעיניים, למאזן האימה שהוא גדר בלתי נראית אך קונקרטית ברור להפליא. העבודה ממשיכה עיסוק של טיכי בגדרות שהחל כבר ב 2006 בעבודה שהתייחסה לשדה התעופה ע"ש יאסר ערפאת בדהנייה, שדה שהיה אמור להיות שער בינלאומי לעזה ונהרס בראשית שנות האלפיים, כשלוש שנים אחרי שנחנך.
דמויות נערות מבעד לרשתות וסורגים, ודמות נערה מרקדת לבדה הם הדימויים בדיפטיךבוידאו "רחלי" של טלי נבון (2011). שם העבודה ממקד את המחשבה על דמות ספציפית אך זו נשארת בלתי מזוהה, חלקית, מרוחקת וכלואה. רישומים של נבון של ספק גדרות, ספק מקבצי ענפים יבשים, ממוקמים בתוך ארון מגירות ובו טקסטים של ביאליק, כטקסט נוסף. הרישומים מציגים גדר כחסרת תוחלת ותועלת, זיכרון של כשלון.
ציור של אבי סבח המזכיר סימוני מעקפים בכבישים, סימוני פיקוח והסדרת תנועה,ניצב בכניסה לבית ביאליק. הציור חוסם חלק מהמראה, כלומר מציע דימוי קבוע במקום השתקפות משתנה ואגב כך מדבר על קיבוע נקודת הראות. העבודה כניסה - נראיתדלת שעליה מצוירים ענפים באדום תבערה יפה, מכילה את סיפור התכלותה שלה: העץ המעובד שיכול לחזור למצב ראשוני ולהתכלות בשרפה.
חיימי פניכל חוסם דלת שקופה בבית ביאליק ויוצר מחסום פיזי בפיסול דמוי לבני בטון. מה שנראה במבט ראשון כדבר האמיתי מתגלה עד מהרה כאובייקט שניכר שהוא מעודן, כמעט ללא מסה, חזית של כוחנות, קליפה בלבד. בתוך הלבנים של פניכל סימני משיחות אצבעות ביציקת הבטון האפור, כמו סימני התלבטות מאחורי הנחרצות הראשונית שיש ללבנים. הספק שיש בלבנים של פניכל, בכוח שלהן ובכוחם של מחסומים, מחלחל להכרה ביתר בהירות בשל ההצבה בבית ביאליק הבנוי לתלפיות.
צילום גבעון החדשה של מיקי קרצמן מונח מתחת לזכוכית שולחן האוכל בחדר ההסבה כמו תמונות ומזכרות שרוצים לראות תדיר. הסיפור "מאחורי הגדר" כמו קרם עור וגידים בגבעון החדשה, התנחלות שנבנתה כך שהיא מקיפה בית פלשתיני. פסיקת בג"ץ מ 2006 (השופטים אהרון ברק ודורית בייניש) ובה תיאור הסיטואציה כאילו נלקחה מהסיפור על הכאב, המרירות והאבסורד שבו. "ביתו של העותר ימשיך להיות מוקף בגדר הקיימת משלושת עבריו, אך זו תהפוך לגדר אינדיקטיבית (יוצבו עליה חיישנים לאיתור נסיונות חדירה לכיוון גבעון החדשה). בין ביתו של העותר (צברי אגרייב) לבין בית בניו והכפר בית איג'זא יוצב שער בגדר הביטחון. נוסף על כך, תוצב על-ידי המשיבים מצלמה, אשר תאפשר להם לצפות על העוברים בשער, אולם המעבר בשער יהיה חופשי ולא יחייב אישור מטעם רשויות הצבא. לצורך כך, יוענק לעותר מפתח לשער ".
בצילום של קרצמן נראה היטב הבית הפלשתיני מרובע ושטוח גג מוקף גדרות ושביל אחד יוצא ממנו, והוא מונח על השולחן, הצעה לדיון ולמחשבה.
***
גדרות וחומות הן נושא בלתי נדלה, מהחומה הסינית, המבנה הבולט ביותר במבט מהחלל, ועד לחומות הנבנות היום לחסום בפני פליטים את הכניסה לאירופה, מהחומה הבין דתית המתגבהת ועד לחומות הניידות החברתית. התערוכה מציעה מספר זוויות מבט ובהם גם הפניה לעיון מחדש ביצירתו ובמשנתו של ביאליק, שלא יוותרו מאחורי גדר הזמן.
ד"ר סמדר שפי
אוצרת התערוכה
