משורר וצייר על סיפון אוניה (ביאליק ושאגל)

"באנו לתל אביב. ביאליק איננו רק המשורר אלא גם המושל הרוחני של העיר. הכל נמשך לשם כי שם ברחוב גר ביאליק.. ביאליק דובר, ביאליק כתב, ביאליק שם, ביאליק כאן.. אם צריך לתת שם לבהמה, שואלים את ביאליק ואם צריך לחפש שם לפרח קוראים בוודאי את ביאליק הפועלים הם בעד ביאליק ואפילו הצעירים שהם נגדו, הם איתו." תיאור נלהב זה נאמר מפיו של לא אחר מאשר הצייר היהודי מארק שאגל. ההיכרות בין המשורר הלאומי לצייר המפורסם התרחשה עוד בברלין, אז החל שאגל לצייר את דיוקנו של ביאליק אך נטש את מלאכתו ומעולם לא סיים אותה כשבעיצומו של התהליך גילח לפתע ביאליק את שפמו. השניים נפגשו ב-1931 באוניה שבה חזר ביאליק לארץ ואילו שאגל הגיע ארצה בשליחותו של ראש העיר מאיר דיזנגוף לפעול למען הקמת מוזאון לאמנות בעיר תל אביב. במעמד קבלת הפנים לצייר נשא ביאליק דברי שבח חמים על גדולתו של שאגל שלדבריו: "זיקק את הציור היהודי העממי הפרימיטיבי והעבירו דרך צינורות אמנות עליונה". במכתב ידידותי מאותה שנה כותב ביאליק ביידיש לשאגל שחזר לביתו שבפריז: "מילא, בקיצור -שכחת אותנו. אולם, הזיכרון שלך טוב משלנו ואנו מזכירים אותך. האין אתה משהק לפרקים?"