באביב 1927 שולח הנער דוב שטורמן בן ה-12 מקיבוץ עין חרוד מכתב תלונה נוקב למשורר הלאומי היושב בביתו שבתל אביב:
״קראנו את שירך ״אל הציפור״ השיר מצא חן בעיננו מאוד אבל כאשר רצינו לקרוא אותו כמו שצריך לקרוא שיר ולרקוד איתו (לפי המשקל), לא יכולנו כי קלקלנו את המילים והצטערנו מאוד…כל הזמן שהיית בגולה כתבת שירים במשקל הגולה. אבל עכשיו אתה כבר באת לארץ ישראל, אז אנחנו מבקשים אותך שתכתוב לנו שירים בשפתנו ובמשקלנו ונוכל לרקוד אתם".
תגובתו החיובית של ביאליק לא איחרה להגיע ובתשובתו הוא מביע תמיכה מוחלטת לטענות נגדו:
״צדקו הילדים ממני. אסור לדעתי לתת לילדי א״י שירי ילדים כתובים במשקל לא נכון. הבה נקווה כי משוררי א״י שהנגינה הנכונה טבעית היא להם לא ילכו בדרכנו ויתנו לילדי א״י שירים נכוני משקל.״
את תשובתו מסיים ביאליק באיחולים חמים לילדי עין חרוד:
״כאשר יגדלו אלה ויהפכו למשוררים בודאי יטיבו לכתוב ממני.״
הנער דוב שטורמן אכן התבלט בקרב חבריו בחיבתו המיוחדת לשירה אך לא זכה לגדול ולהפוך למשורר כפי שאיחל לו ביאליק.
כעשר שנים לאחר כתיבת המכתב התגייס למשטרה וביום ט׳ בשבט 1936 נהרג בעת מילוי תפקידו.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגדעונה והוא בן 21 בנפלו.
ת נ צ ב ה
